<h1>קי"ח ע"א</h1>
<h2>דף מה:</h2>
תו גרסינן בלולב הגזול [סוכה ל"ה ע"א] רבי אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה הדיר זה יש בו גדולים ויש בו קטנים אף כאן באילן אתרוג יש בו גדולים ויש בו קטנים וכו'. אלמא רבי אית ליה מסורת ורבי [נטה] מההיא שיטה דגרסינן בסנהדרין [ג' ע"ב] דסבירא להו דיש אם למקרא. כדמסיק דתניא דיני ממונות בשלשה רבי אומר בחמשה. ומסקנא דיש אם למקרא סבירא ליה, והיינו דמסקינן באלו הן הגולין [מכות ז' ע"א] נשמט הברזל מקתא והרג, רבי אומר אינו גולה וחכמים אומרים גולה מן העץ המתבקע וכו' ובגמרא אמר רב חייא בר אשי אמר רב ושניהם מקרא אחד דרשו, ונשל הברזל מן העץ רבי סבר יש אם למסורת. ופרכינן ורבי יש אם למסורת סבירא ליה, אם כן הוה ליה למדרש הדר כקריאתו. וההיא דכריתות פרק ספק אכל חלב [י"ח ע"א] ת"ר היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן בא גוי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה פטור ורבי מחייב. ופירש רש"י דרבנן דפטרי משום דבעינן חתיכה [אחת] משתי חתיכות. וכיון שאכל גוי את הראשונה אין כאן אלא חתיכה אחת, ואנן מצוות קרינן. ורבי סבר חייב אפילו על חתיכה אחת דמצות כתיב. אלמא רבי אית ליה מסורת. וקשה דרבי אדרבי.
במסכת כריתות פרק ספק אכל חלב [י"ז ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב היו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזו מהן אכל חייב, חתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן ואכלה פטור. אמר רבה מאי טעמיה דרב אמר קרא ועשה אחת מכל מצות עד שישגוג בשתי מצות, מצוות קרינן, ויש אם למקרא.
בפרק אין מעמידין הלכה בת ישראל לא תילד את הנכרית גרסינן [ע"ז כ"ז ע"א] איתמר מנין למילה בגוי שהיא פסולה, דרו בר פפא משמיה דרב אמר ואתה את בריתי תשמור ורבי יוחנן אמר המול ימול, מאי בינייהו, ומסקינן איכא בינייהו אשה, מ"ד ואתה את בריתי תשמור אשה לאו בת מילה היא, מ"ד המול ימול אשה כדמהילא דמיא. ופרכינן ומי איכא למ"ד אשה לאו בת מילה היא והכתיב ותקח צפורה צור, קרי ביה ותַקח. ותכרות ערלת בנה, קרי ביה ותַכְרֵת. אלמא קסבר יש אם למסורת ולא למקרא. וקשיין אהדדי.
גרסינן בפרק ספק אכל חלב בתחילתו [כריתות י"ז ע"ב] איתמר רב (אשי) [אסי] אמר חתיכה אחת שנינו ספק של חלב ספק של שומן. חייא בר רב אמר חתיכה משתי חתיכות שנינו, רב אסי סבר יש אם למסורת ומצות כתיבא, חייא בר רב סבר מצוות קרינן. איתיביה רב הונא לרב אסי ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי חלב ושומן לפניו ואכל אחת מהן וכו' עד חייב. אלמא רב הונא דאותביה סבירא ליה דרישא חתיכה אחת משתי חתיכות שנינו, כדמפרש לה בסיפא. אלמא יש אם למקרא סבירא ליה. ובמנחות שלהי פרק אלו מנחות נקמצות [ע"ו ע"ב], אמר רב הונא מאפה [תנור] שאפאה חלה אחת יצא מאי טעמא מצת כתיב. מתקיף לה רב פפא [טעמא] דכתיב מצת הא כתיב מצות לא, והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא. ומשני ההיא פליגא וסבירא ליה לרב הונא דמסורת עיקר. ומקרא נמי עיקר מדקאמר אם אפאה מצה אחת [יצא]. מיהו אי אפאה עשר עשר חלות או י"ב זוהי מצותן לכתחילה, כדתנן התם בההוא פירקא כל המנחות באות עשר עשר דברי רבי מאיר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול. רבי יהודה אומר כולן באות י"ב חלות חוץ מלחמי תודה ונזירות שהן באות עשר עשר. אלמא לרב הונא קרא ומסורת דרשינן. מיהו המקרא עדיף, כיון דמצותן עשר או י"ב. ותימה דלענין אשם תלוי לא דריש למקרא ולמסורת ויביא בין על חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן בין על חתיכה אחת משתי חתיכות, אסקינן דרב הונא פליג אדשמואל בלחמי תודה דאם אפאן ארבע חלות לא יצא. ובמסכת נידה פ"א [ו' ע"א] גרסינן אמר רב הונא מעת לעת שבנדה לקודש אבל לא לתרומה. ומותבינן לרב הונא מעשה בשפחתו של רבי [גמליאל]. וגרסינן נמי בהשותפין [ב"ב ט' ע"א] אמר רב הונא בודקין למזונות ואין בודקין לכסות משום דכתיב הלא פרוש לרעב לחמך בשי"ן לשון דרישה ופירוש. ורב יהודה אמר אין בודקין למזונות (פרוש) [פרוס] קרינן לשון פרוסה בסמ"ך ומשמע לאלתר. [ותימה] דהכא משמע דרב הונא אזיל בתר מסורת.
וְאֵלו מקרא ומסורת שהכל שוין בה. הכשר זרעים כי יתן כתיב יותן קרי ודברי הכל, מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה [קידושין נ"ט ע"ב]. וכן ההיא דפרה ועגלה ערופה עבד כתיב עובד קרינן נמי לענין דניחא ליה [פסחים כ"ו ע"א]. הנושא קרי ביה נישא.
פ"א דסנהדרין [ז' ע"ב] מנין לבעל דין שלא יטעון לבעל דין חבירו רב כהנא מתני מלא תשא שמע [שוא], לא תשיא. ודרשינן להא נמי למספר לשון הרע ולמקבלו ולמעיד עדות שקר דראוי להשליכו לכלבים כדאמר רב ששת משום אלעזר בן [עזריה]. כדאיתא בערבי פסחים הלכה מזגו לו כוס שלישי
